במהלך מפגש ספרנים בפרויקט צעד איתי, עמיתה הקריאה נאום יפיפה זה שנשא עמוס עוז עת קיבל פרס על מפעל חיים “להפיכת השפה העברית לכלי מבריק לאמנות הספרות …”.
האישה בחלון
אם אתה רוכש כרטיס ונוסע לארץ אחרת, יתכן שתראה את ההרים, את הארמונות והכיכרות, את הנופים והמוזיאונים ואת האתרים ההסטוריים. אם התמזל מזלך, אולי תהיה לך אפשרות לשוחח עם כמה מתושבי המקום. אחר כך תשוב לביתך נושא עמך צרור של תצלומים ושל גלויות-נוף.
אבל אם אתה קורא רומאן, אתה בעצם רוכש כרטיס כניסה אל תוך המבואות החשאיים ביותר של ארץ אחרת ושל עם אחר. קריאה ברומן היא הזמנה לבקר בבתיהם של אנשים אחרים ולהכיר את חדרי חדריהם.
אם אינך אלא תייר, אולי יזדמן לך לעמוד באחד הרחובות, להתבונן בבית ישן ברובע העתיק של העיר ולראות אישה משקיפה מבעד לחלון. אחר כך תפנה ותלך לדרכך.
אבל כקורא אינך רק מתבונן באישה המביטה בחלון אלא אתה נמצא עימה, בתוך חדרה, ואף בתוך ראשה.
כשאתה קורא רומן מארץ אחרת אתה בעצם מוזמן אל הסלון של אחרים, אל חדרי הילדים וחדרי העבודה שלהם, ואף אל חדרי המיטות. אתה מוזמן אל תוך סבלותיהם החשאיים, אל שמחותיהם המשפחתיות, אל תוך חלומותיהם.
ומשום כך אני מאמין בספרות כגשר בין עמים. אני מאמין בכך שהסקרנות היא בעצם מידה מוסרית. אני מאמין בכך שהיכולת לדמיין את הזולת היא בבחינת חיסון נגד הקנאות. היכולת לדמיין את הזולת הופכת אותך לא רק לאיש עסקים מוצלח יותר ולמאהב טוב יותר, אלא גם לאדם אנושי יותר.
חלק מן הטרגדיה היהודית-ערבית היא אי יכולתם של רבים מאיתנו, יהודים וערבים, לדמיין זה את זה. לדמיין ממש: את האהבות, את הםפחדים הנוראים, את הזעם, את היצרים. יותר מדי עויינות שוררת ביננו, ופחות מדי סקרנות.
*
ליהודים ולערבים יש משהו משותף: שניהם סבלו בעבר תחת ידה הכבדה והאלימה של אירופה. הערבים היו קורבנות של אימפריאליזם, קולוניאליזם, ניצול והשפלה. היהודים היו קורבנות של רדיפות, אפלייה, גירוש, ולבסוף רצח שליש מהעם היהודי.
אפשר היה לשער כי שני קורבנות, ובמיוחד - שני קורבנות של אותו רודף, יטפחו ביניהם מידה של סולידאריות. לצערינו, לא כך הם פני הדברים, לא ברומאנים ולא בחיים. אדרבא, כמה מן הסכסוכים הקשים ביותר הם אלה שבין שני קורבנות של אותו רודף: שני ילדיו של הורה אלים אינם בהכרח אוהבים זה את זה. לעיתים קרובות הם רואים זה בזה את בבואת דמותו של ההורה המתעלל.
ממש כך הוא המצב בין יהודים לערבים במזרח התיכון: בעוד הערבים רואים בישראלים את הצלבנים החדשים, את גלגולה החדש של אירופה הקולוניאליסטית, הרי ישראלים רבים רואים בערבים התגלמות חדשה של רודפינו מן העבר: עושי פוגרומים ונאצים.
מציאות זו מטילה על אירופה אחריות מיוחדת לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי: במקום לנופף באצבע נוזפת כלפי צד זה או אחר, מוטב לאירופאים להושיט אהדה, הבנה וסיוע לשני הצדדים. שוב אינכם חייבים לבחור בין להיות פרו-ישראלים לבין להיות פרו-פלסטינאים. עליכם להיות בעד השלום.
האישה בחלון, אפשר שהיא אישה פלסטינאית בשכם ואפשר שהיא אשה ישראלית בתל אביב. אם רצונכם לעזור להביא שלום בין שתי הנשים שבשני החלונות, כדאי לכם לקרוא יותר על אודות שתיהן. קראו רומאנים, ידידי, מהם תלמדו הרבה. טוב יהיה אם גם שתי הנשים האלה תקראנה זו על זו. כדי לדעת, לפחות, מה הדבר הגורם לאישה בחלון השני להיות מפוחדת או זועמת, ומה נותן לה תקווה.
לא באתי לומר לכם הערב שהקריאה בספרים תשנה את העולם. הצעתי, ואני מאמין בכך שקריאת ספרים היא אחת הדרכים הטובות ביותר להבין כי בסופו של דבר כל הנשים שבכל החלונות זקוקות בדחיפות לשלום.
אני מבקש להודות לחבר השופטים של פרס נסיך אסטוריה על שזיכה אותי בפרס נפלא זה, תודה לכם, ושלום וברכה לכולכם.
4 במאי, 2009
.